בשנת 1989 הוקם ארגון "לבב" ע"י שלוש חברות ילדות מלכה ז"ל, לאה ורבקה שתבדלנה לחיים ארוכים ,מלכה פנתה לגיסתה גילה במטרה לצרף אותה לארגון. גילה נענתה ברצון ותרמה את ביתה ששימש כמשרד .
גילה היתה הקשר הראשוני של כל מי שהצטרף ל"לבב". סיפרה שלא היתה דקה של שקט, טלפון אחר טלפון עוד ועוד אנשים שהתעניינו ,שביקשו פרטים .ארגון "לבב" היה אז החלוץ בהקמת מסגרת חברתית לאנשים עם צרכים מיוחדים .
גילה קיבלה תמיד את האנשים שהגיעו לפגישת היכרות במשרד במאור פנים.
פתחה את הדלת, הושיבה אותם בסלון ביתה והציעה שתיה . עצם הישיבה בסלון היתה מעוררת השראה. ספריה עמוסה בספרים ובתמונות. תמיד שמעתי מהאנשים שנכנסו לחדר עד כמה נעים להיות שם.
בימים שהמשרד היה פתוח הגעתי מוקדם יותר כדי שיהיו לי כמה רגעי חסד עם הדודה האהובה שלי גילה . דודתי היקרה תמיד רצתה לדעת שאני מאושרת ושטוב לי , דיברנו על כל מיני דברים : על הזקנה, הבדידות , על פוליטיקה ענייני דת ומדינה אומנות, מוזיקה ועל האהובים שלנו.
רוצה אני לספר לכם סיפור מיוחד שגילה סיפרה לי על עצמה.
גילה באה ממשפחה דתית, אמא שלה (סבתא אסתר) חבשה פאה לא מרצונה אלא מרצון בעלה. יום סגריר אחד בהיותה בת 17 , הלכה גילה עם אמה לקניות והפאה של אמה נפלה על המדרכה מעוצמת הרוח . גילה הרימה את הפאה ובמקום לתת אותה לאמה לקחה אותה והכניסה אותה לתיקה . האמא נבהלה וביקשה את הפאה חזרה אך גילה אמרה "את לא רוצה לחבוש פאה ולכן אני לא אתן לך אותה בחזרה". בארוחת ערב שבת, אבא של גילה קרא לכולם לגשת לשולחן לקידוש ,ואמה נשארה בחדר כי פחדה לצאת ללא פאה . גילה ניגשה לאביה באומץ רב ואמרה לו שאמה לא תלבש יותר את הפאה וצריך לכבד את רצונה. בלית ברירה הוא הסכים ומאותו יום סבתא אסתר לא נאלצה לחבוש פאה. זו הייתה גילה- דעתנית, חזקה ואמיצה.
עד לפני שלושה חודשים גילה היתה צלולה ופעילה פיזית . רק לאחרונה נחלשה ונפטרה רגועה במיתתה.
יהי זכרה של גילה ברוך. נזכור אותה לעד.
